אלצהיימר

גורמים להתפרצות מחלת אלצהיימר

הרפואה המודרנית עדיין לא הצליחה לפענח את הגורמים להתפרצות מחלת האלצהיימר. הרופאים שמטפלים במחלה, נוירולוגים ורופאים גריאטריים, יודעים לתאר את הפגיעה בתאי המוח. הפגיעה הזו גורמת לשינוי הפעילות הכימית והחשמלית במוח, למותם של התאים ושל החיבורים בין התאים. 

בנוסף לכך, בקרב חולי אלצהיימר נמצאו ירידה בנפח המוח, חללים ברקמת המוח, ועצבים חשופים. רופאים ומדענים עדיין לא הצליחו למצוא את הטריגר לתחילתו של התהליך. החיפוש אחר אותו גורם לא פוסק ואפילו בזמן שאתם קוראים את השורות האלה מיטב המוחות שוקדים על הבנת הגורמים למחלה, כמו גם פרויקט הקונקטום האנושי שמנסה למפות את המוח האנושי ולהבין, בין היתר, את הגורמים לאלצהיימר ודמנציה.

תסמינים מעוררי חשד לאלצהיימר

יש לא מעט תסמינים להתפתחות מחלת אלצהיימר, הנה התסמינים השכיחים שבהם, שאמורים לעורר חשד אם אתם נתקלים בהם בקרב קרוביכם:

• אובדן זיכרון: כבר בשלבים הראשונים של המחלה סובלים החולים משכחה של פרטים חשובים. כמעט כולנו, גם בגיל צעיר יחסית, נתקלנו ב״פרח לי מהזיכרון״, או ״זה על קצה הלשון״ מבלי יכולת להיזכר, אך כאן מדובר בשכחה שמתרחשת לעיתים קרובות שהולכות ומתרבות, ללא יכולת להיזכר בפרטים. בתחילת ההידרדרות מדובר בשכחת דברים שגרתיים, כמו למשל היכן החולה הניח חפץ מסוים או פגישה שנקבעה אך נשכחה. לאחר מכן מדובר בדברים בולטים יותר שכבר לא עלולים לקרות לכל אחד, כמו להתחיל פעולה מסוימת ולשכוח ממנה תוך כדי. החולים שוכחים פרצופים גם של אנשים מוכרים מאוד, לא מצליחים להיזכר היכן הם נמצאים ואיך בכלל הגיעו לשם, ובהמשך ההידרדרות אפילו שוכחים נורמות חברתיות וכללי התנהגות מקובלים עד כדי כך שהם הופכים לאלימים מבלי להבין כלל שהם כאלה.  

• קושי לשוני: פעולת הדיבור היא פעילות קוגניטיבית. לחולי אלצהיימר קיים קושי גדול בשליפת המילים המתאימות, כך שהם עשויים להפסיק משפט באמצע, פשוט כי אין להם מילים מאוחסנות בזיכרון. לחלופין, הם יכולים להשתמש במילים לא קשורות משום שאלו המילים שמאוחסנות במוחם. 

• קושי בחשיבה מופשטת: אנשים שסובלים מאלצהיימר מתקשים לחשוב באופן מופשט, וכך הם מאבדים, למשל, את יכולותיהם החשבוניות.

• מצבי רוח: חולי אלצהיימר מפגינים שינויים מהירים במצב הרוח, בלי טריגרים חיצוניים לכך. תגובותיהם בלתי צפויות, הם עלולים לכעוס מאוד על דברים שבעבר היו דווקא משמחים אותם, והתגובות שלהם לכך יכולות להיות בניגוד לנורמות המקובלות משום שגם אותן הם כלל לא זוכרים. 

• שינויים באישיות: הפגיעות בתפקוד הקוגניטיבי של החולים יוצרות הפרעות התנהגות באישיותם. חולי אלצהיימר הופכים לחשדנים, מבולבלים ורגזנים. קרובי משפחה מדווחים לעיתים קרובות שאינם מכירים עוד את אהובם החולה, וההתמודדות עם השינויים הללו קשה ומכאיבה, אך יש לזכור שזו אינה אשמתם של החולים ואין סיבה לכעוס עליהם, להיפך – להתייחס במלוא הרגישות. 

איך מאבחנים אלצהיימר

אם שמתם לב לחלק מהתסמינים שציינו או לכולם, לצד תחושות אישיות בנוגע לשינויים נוספים בקרב הוריכם, יש להתקדם לעבר אבחון המחלה. אבחון אלצהיימר נעשה על ידי נוירולוג או רופא פסיכוגריאטר. האבחון מסתמך על דיווחי החולה ובני המשפחה הקרובים שמתייחסים לתסמינים העיקריים של המחלה כפי שתיארנו, וגם על בדיקות נוירולוגיות וסריקות מוח שמראות את הפגיעה ברקמת המח ואת תחילת היווצרות החללים בה.

כלי נוסף שהרופאים משתמשים בו כדי לאבחן אלצהיימר, הוא מבחן מיני מנטל. המבחן יכול לראות את הירידה בתפקודים הקוגניטיביים ולהעריך את חומרתם. המבדק כולל שאלות התמצאות כמו איזה יום היום, מה התאריך, באיזו עונה אנחנו ובאיזו שנה; שאלות שפה כמו קריאת משפטים; ושאלות תפקוד שמבקשות לבצע משימות פשוטות כמו להצביע על אוזן שמאל או לצייר ציור פשוט. הציון המרבי במבחן מיני מנטל הוא 30 נקודות וכל ציון נמוך מ-25 נחשב לבעייתי. ניתן לחזור על המבחן מעת לעת כדי לראות את ההידרדרות ההדרגתית בתפקוד החולים, והממוצע בקרב חולי אלצהיימר עומד על שלוש נקודות שיורדות מדי שנה. 

איך מטפלים באלצהיימר

אלצהיימר היא מחלה חשוכת מרפא, אי אפשר למנוע אותה ולא ניתן להפסיק את התקדמותה. למרות המשפט הלא מעודד הזה, דווקא כן תוכלו לשאוב עידוד מכך שקיימים כלים שמאפשרים לעכב את התפתחות המחלה ולתת לסובלים ממנה איכות חיים ברמה טובה ככל האפשר. כדאי לדעת שהחיים לצד חולה אלצהיימר יכולים להימשך זמן רב, אפילו עד עשר שנים, שבהן בן המשפחה נכנס להגדרה הרפואית של קשיש תשוש נפש. לכן בני ובנות המשפחה צריכים להתגייס לטיפול, בין אם באמצעות העסקת עובד סיעודי זר, מסגרת של בית אבות לתשושי נפש, או התגייסות של קרובי משפחה כדי לאפשר לחולים לחיות את שנותיהם האחרונות בכבוד ככל שניתן. 

הטיפול בשלבים הראשונים של מחלת האלצהיימר מתרכז בלמצוא כלים שיעזרו לחולה להיזכר בכוחות עצמו, כמו למשל רישום פתקים עם פעולות שעליו לבצע, פתקאות על חפצים חשובים, והחלטה על מקומות קבועים להשארת חפצים. בנוסף יש לעודד את החולה להמשיך בפעילויות חברתיות ככל האפשר. 

כשהמחלה מתקדמת ותפקוד החולה ממשיך להידרדר, המיקוד עובר להגנה על המטופל כדי שלא יצא לשוטטויות מסוכנות או יפגע בעצמו בדרך אחרת. אם בשלבים הראשונים ההתגייסות המשפחתית יכולה להספיק, בשלב הזה כבר מתחילים להתעורר קשיים אמיתיים ומשפחות רבות לא מצליחות לעמוד בעומס ולכן פונות לקבלת פתרונות דיור. הפתרונות הללו הם מסגרות שיכון הקשיש בבית אבות סיעודי או בית אבות לתשושי נפש.

בשלבים האחרונים של המחלה, החולה מרותק בדרך כלל למיטתו ואינו מסוגל לבצע שום פעילות בכוחות עצמו. בשלבים אלה הטיפול מתמקד בשמירה על הצרכים הבסיסיים ובניסיון להפחית כאבים וסבל ככל שרק מתאפשר. 

טיפול תרופתי לחולי אלצהיימר

אמנם אין תרופות שמרפאות אלצהיימר, אך יש תרופות שמקלות על חלק מהתסמינים באופן שיכול לשמור על התפקוד הקוגניטיבי לזמן מסוים ולעכב את ההידרדרות לשלבים המתקדמים יותר של המחלה. כאמור, הטיפול התרופתי לא עוצר את ההתקדמות אבל כן יכול ״לקנות״ עבורכם עוד קצת זמן איכותי עם בן או בת המשפחה שסובלים מהמחלה. 

יש תרופות שנועדו להאט את התהליכים שהורסים את תאי המוח, ואחרות מטפלות בסימנים הקליניים של המחלות הדמנטיות. תרופה שפותחה בבוסטון שבארצות הברית הייתה אמורה להיות הבשורה הגדולה בנוגע לעצירת ההתקדמות או ריפוי לא הצליחה בכך, אך למרות זאת התרופה כן הצליחה לעכב את התקדמות המחלה. 

אחד המאפיינים הבולטים של אלצהיימר הוא הצטברות חלבון עמילואיד, שיוצר במוח מעין פלאק של חומר דביק שחונק את תאי העצב. עוד לא ידוע אם הצטברות העמילואיד במוח היא הגורם לאלצהיימר או שזהו ביטוי של המחלה. תרופות רבות שנמצאות כיום בשלבי פיתוח וניסוי מיועדות לטיפול וסילוק חלבון העמילואיד. למרות זאת, אף אחד מהן עדיין לא הצליחה לעצור את ההתקדמות, וגם האטת המחלה מוגבלת בזמן. 

איך להתמודד עם קללות וצעקות

אחד המאפיינים שמקשים על ההתמודדות של בני המשפחה ומכאיבים נפשית, זו האלימות המילולית והצעקות. בן משפחה אהוב עלול לקלל, לצעוק, ובמקרים מסוימים אף להכות. זכרו שזוהי המחלה ולכן לעולם אל תצעקו בחזרה. להחזיר בצעקות ובאלימות עלול להחריף את התקפי החרדה של החולים, גם אם זה יגרום להם לשתוק באופן מיידי. 

אל תנסו להחדיר היגיון בזמן של התפרצות, הרי גם אנחנו, האנשים הבריאים, לא חושבים בהיגיון בזמן של כעס. גם אם שגרת היום של החולה מופרעת, מיד לאחר ההתפרצות חזרו לשגרה הרגילה. גם אם אתם מרגישים באותו הרגע קושי נפשי להמשיך – המשיכו בשגרה הרגילה מבלי להראות מצוקה לבן המשפחה. שמרו על כבודו או כבודה של החולה, היו אמפתיים, ונסו לראות את המציאות כפי שהיא משתקפת מעבד עיניו או עיניה. 

אל תחניקו את הרגשות שלכם, חפשו ומצאו את האנשים והמסגרות שיכולים לתת לכם לשתף במצבכם, לפרוק את אשר על לבכם, ולקבל תמיכה. אל תעשו זאת מול האדם החולה, גם אם מדובר באבא או אמא שאתם קרובים אליהם במיוחד. עשו זאת עם חברים קרובים או בני משפחה אחרים שיוכלו לתת אוזן קשבת וכתף תומכת. והכי חשוב – שמרו על כבודם של החולים בשנותיהם האחרונות, ואל תהססו להתייעץ עם אנשי מקצוע כשהמצב הולך ומחמיר.