אנמיה וסיכון לדמנציה

דמנציה, או שיטיון, הוא שם כללי לירידה קוגניטיבית המופיעה בעיקר בגיל המבוגר.

מספר רב של מחלות יכולות להוביל לדמנציה. המחלה הנפוצה ביותר היא מחלת אלצהיימר, אך מגוון רחב של מצבים, חלקם גם הפיכים, יכולים להביא לדמנציה.

עם עליית הגיל הממוצע ברוב ארצות העולם, ושיפור השירותים הרפואיים, הופכת הדמנציה להיות בעיה רפואית ממדרגה ראשונה. קשישים רבים מגיעים לגיל מבוגר בבריאות כללית טובה, אלא שנוכחותה של הדמנציה פוגעת מאוד באיכות חייהם, מקשה על בני משפחותיהם, ודורשת טיפול רפואי צמוד עם מעקב מתמיד.

מחקרים רבים נעשים כדי לנסות ולזהות גורמי סיכון לדמנציה, מכל סוג שהוא. זיהוי של גורמי סיכון, וטיפול מתאים בהם, יכול להפחית את שיעורי הדמנציה ולשפר את הבריאות באוכלוסייה. מה עלול להביא לסיכון מוגבר לדמנציה?

מהי אנמיה?

אנמיה – "חוסר בדם" בשפה עממית, הוא מצב שבו כמות ההמוגלובין בגוף נמוכה מהנורמה. ההמוגלובין הוא החלבון הקושר את החמצן בדם, ואחראי על העברתו לרקמות. ירידה ברמות ההמוגלובין יכולה לפגוע, לפחות באופן תיאורטי, בחימצון של האיברים השונים.

ישנן סיבות רבות ומגוונות לאנמיה: דימומים, מחלות של דרכי העיכול, חסרים תזונתיים, מחלות כרוניות שונות, אי ספיקת כליות, ועוד.

האם ייתכן שנוכחות אנמיה פגועת גם בתפקוד המוחי, ואולי גם מעלה את הסיכון להופעה של דמנציה? היגיון מסוים בטענה זו קשרו להפרעה באספקת חמצן תקינה למוח, אך טרם תוארו מנגנונים ספציפיים הקושרים בין שתי התופעות באופן ישיר.

האם יש קשר בין אנמיה לבין דמנציה?

מחקר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי Neurology ניסה לבחון האם אכן יש קשר ניתן לכימות בין נוכחות של אנמיה בגיל המבוגר, ובין דמנציה.

במסגרת מחקר זה השתתפו 2,552 מבוגרים (גילם הממוצע עמד על 76 שנים). המשתתפים נאספו במגרת רישום הנתונים של מחקר אפדימיולוגי גדול נוסף. החוקרים בחנו שכיחות של אנמיה במבוגרים אלו, על בסיס ריכוז המוגלובין קטן מ – 13 בקרב גברים, וקטן מ – 12 אצל נשים (הערכים משתנים בין המינים).

נוכחות של דמנציה במטופלים הוגדרה כשימוש בתרופות שנועדו לטפל בדמנציה, אבחנה רפואית במסגרת רישום של בית החולים, או שינוי משמעותי במדד הנפות והמקובל של תפקוד קוגניטיבי בסיסי, מדד  mini – mental.

לאורך תקופת מעקב של 11 שנה, התפתחה דמנציה אצל כ – 18% מהמבוגרים שנמצאו במעקב. כאשר הנתונים הוצלבו עם שכיחותה של אנמיה, נמצא שיש סיכון מוגבר למבוגרים עם אנמיה לחלות בדמנציה – 23% לסובלים מאנמיה, לעומת 17% למבוגרים עם ערכים תקינים של המוגלובין.

הנתונים עמדו ברף של המבדק הסטטיסטי. החוקרים לא הסתפקו בנתון זה, וביקשו לבדוק האם היו גורמים אחרים שהיו מעורבים כגורמים מבלבלים בתוצאה.

בניתוח סטטיסטי תוך התחשבות בגיל, נתונים דמוגרפים, מחלות רקע אחרות ותפקוד כלייתי, עדין נמצא סיכון מוגבר לדמנציה במבוגרים עם אנמיה. לעומת זאת, לא נמצאה השפעה שונה של האנמיה ביחס למינם או לגזעם של המשתתפים במחקר.

החוקרים מסכמים, שתוצאות מחקר זה מצביעות על כך שאנמיה היא גורם סיכון בעל חשיבות להתפתחות דמנציה. ייתכן שזיהוי וטיפול מתאים באנמיה יכול להפחית את שיעורי הדמנציה באוכלוסייה, וכמובן לשפר את איכות חייהם של המבוגרים.

נראה, שמחקרים נוספים נדרשים כדי להצביע על מנגנונים ביולוגיים וקשר אמיץ יותר בין נוכחות של אנמיה באופן כללי, ובין דמנציה. ייתכן שקשר ספציפי לסוגים מסוימים של ירידה קוגניטיבית יכול לשפוך אור רב יותר על קשר חשוב זה.