אשפוז גורם להידרדרות קוגניטיבית

קשישים החיים בקהילה הינם אנשים עצמאיים ומתפקדים, אשר לרוב יכולים לדאוג לכל צורכיהם ודרישותיהם. על רקע תפקודם העצמאי החיוני בזמני מחלה, כאשר קשישים אלה מתאשפזים הם חווים חוסר אונים ואיבוד חלק גדול מביטחונם העצמי.

על פי מחקר שנעשה לאחרונה בארה"ב, הם עלולים אף לסבול מירידה או התדרדרות מהירה מבחינה קוגניטיבית. למרות, שלפעמים אין ברירה אלא לאשפז את הקשיש עקב מחלה או פגיעה פיסית זו או אחרת, יש לקחת בחשבון את מצבם הרגיש הנובע מעצם האשפוז הכפוי.

מטרת המחקר אשר נעשה בתחום זה הייתה להוכיח את ההיפותזה שאומרת כי אשפוז בגיל המבוגר עלול להוביל לירידה קוגניטיבית. בכדי לנסות להוכיח זאת, נוהל מחקר קוהורט, אשר כלל 1,870 קשישים אשר חיו בקהילות עירוניות, עצמאיות ומתפקדות.

הם רואיינו במרווחי זמן של 3 שנים למשך 12 שנה. הריאיון כלל שאלות ומבחנים אשר בדקו את הרמה הקוגניטיבית. מבחן זה כלל שאלות בנושאי ידע כללי, זיכרון אפיזודי ומבחנים ביצועיים. מידע אודות אשפוזים במהלך תקופת המחקר נלקח מהתיקים הרפואיים האלקטרוניים.

תוצאות המחקר

במהלך תקופת זמן של 9.3 שנים, 1,335 אנשים מתוך 1,870 (71.4%) אושפזו לפחות פעם אחת. התוצאות נמדדו על פי מודל אשר הציע השפעות מעורבות של גיל, מין, גזע ורמת השכלה. השאלון אשר בדק ידע כללי, ירד באופן ממוצע ב- 0.031 יחידות כל שנה לפני האשפוז הראשון, בהשוואה ל 0.075 יחידות לכל שנה לאחר האשפוז, כלומר ירידה של יותר מפי 2.4.

מתוצאות המחקר נראה כי ישנה האצה בירידה הקוגניטיבית לאחר אשפוז גם כאשר הזיכרון האפיזודי נבדק (ירידה של פי 3.3 יחידות) והמבחנים הביצועיים (ירידה של פי 1.7).

קצב הירידה הקוגניטיבי לאחר האשפוז לא היה קשור לתפקוד הקוגניטיבי בזמן הכניסה למחקר, אולם היה קשור בצורה מתונה לקצב הירידה הקוגניטיבי לפני האשפוז. גורמים קיצוניים יותר כמו מחלות קשות, אשפוזים ארוכים וגיל מבוגר היו קשורים לירידה קוגניטיבית מהירה יותר לאחר האשפוז, אולם אף הם לא מחקו את השפעת האשפוז, שהייתה עדיין ברורה.

מסקנות המחקר

בגילאים המבוגרים, התפקוד הקוגניטיבי נוטה לרדת במידה ניכרת לאחר אשפוז, אפילו לאחר הריפוי או היציאה ממצב המחלה המאיים. רשויות הבריאות ואף בני המשפחה המלווים צריכים לקחת מחקר זה בחשבון כאשר הם מצפים כי הקשיש יחזור לביתו ולפעילותו היומיומית לאחר אשפוז, ללא עדות או קושי.

קושי מנטלי זמני יכול להיות נלווה לקושי פיסיולוגי שעדיין קיים, או לעצם האשפוז. דווקא לאחר הניתוח או ההחלמה מאשפוז, זקוק הקשיש ליד מכוונת, תומכת ואוהבת, אשר תוכל לעזור לו ברגעיו הקשים, הן מבחינה פיסית והן מבחינה מנטלית.

מבחינה כלכלית, בתקופה זו שלאחר האשפוז, יש להיעזר בקופות החולים ובביטוחים המשלימים, אם קיימים. כמו כן, קשיש אשר מעוניין בתקופת החלמה בבית אבות, שם יזכה לטיפול מסור ואוהב, עד אשר יוכל להמשיך בחייו הקודמים, צריך לפנות למשרד הרווחה במקום מגוריו.

בירוקרטיה זו, בשילוב הירידה המנטלית והפיסית אותה חווה הקשיש עלולה להוות מעמסה נכבד על כתפיו. לכן, פן זה, אשר נלקח אך בקושי בחשבון מערכת הבריאות הממוקדת בבריאותו הפיסית של הקשיש, חייב להיות מושם על סדר היום, בכדי לתרום גם לאיכות חייו של האדם החולה.

עם העלייה בתוחלת החיים, בעיה זו הולכת ונהיית קריטית יותר ויותר, מכיוון שמספר גדול יותר של קשישים יחוו אשפוז אחד לפחות במהלך חייהם הבוגרים, ויצטרכו לאחר מכן להמשיך ביתרת חייהם באופן עצמאי.