דמנציה וסקולרית – דמנציה לאחר שבץ מוחי

דמנציה היא שם כללי למצבים בהם פגיעה בתאים של המוח מורידה את יכולת התפקוד של החולה מבחינה קוגניטיבית. הגורם השכיח ביותר לדמנציה הוא מחלת האלצהיימר, אשר בה מתחיל ניוון ספונטני של תאי מח באזורים הקוגניטיביים.

יחד עם זאת, קיימים גורמים נוספים לדמנציה, כאשר השני בשכיחותו אחרי האלצהיימר הוא פגיעה בכלי דם במח. כ- 15-20% ממקרי הדמנציה נגרמים כתוצאה מפגיעה מסוג זה. דמנציה שנגרמת כתוצאה מפגיעה בכלי דם נקראת דמנציה וסקולרית.

הפגיעה

הפגיעה השכיחה בכלי הדם היא חסימה או סתימה של כלי דם גדולים העוברים במח. סתימה כזאת מתבטאת בשבץ מוחי. גם אם האדם מצליח לשרוד את השבץ, פעמים רבות נגרמת פגיעה לתאי המח אשר דם לא הגיע אליהם, או שהוצפו בדם במהלך השבץ.

פגיעה זו מתבטאת ביכולת התפקוד של האדם. אם כלי הדם שנפגע נמצא באיזורים קוגניטיביים, הפגיעה תהיה קוגניטיבית ותיווצר דמנציה. בשנים האחרונות מתייחסים יותר ויותר גם לפגיעות בכלי דם קטנים יותר.

יש לציין שדמנציה וסקולרית לא תתפתח אצל כל אדם שעבר אירוע מוחי, כ-30% מהלוקים באירוע בודד מפתחים דמנציה בחצי שנה העוקבת לאחר האירוע.

דמנציה וסקולרית – תסמינים

לדמנציה שנגרמת ממחלת האלצהיימר, בדרך כלל ביטוי קליני דומה פחות או יותר בין חולה לחולה. לעומת זאת, בדמנציה וסקולרית התמונה הקלינית שונה מאוד בין חולה לחולה (זה אחד הגורמים לכך שפעמים רבות קשה לאבחון דמנציה וסקולרית).

ההבדלים המשמעותיים בין דמנציה וסקולרית לדמנציה של אלצהיימר מתבטאים בכישורי זיכרון ובתפקודים ניהוליים. כשמדובר בזיכרון, נראה כי חולי דמנציה וסקולרית שומרים על היכולת לרכוש מידע חדש ולשלוף אותו לאחר זמן מה. זאת בניגוד לחולי אלצהיימר אצלם הפגיעה המשמעותית ביותר היא ברכישת זכרונות חדשים.

לעומת זאת, כאשר מדובר בתפקודים ניהוליים (כלומר, היכולת לתכנן ולהוציא לפועל משימות שונות, אפילו יומיומיות), הליקוי בדמנציה וסקולרית חמור יותר מאשר באלצהיימר. הגורם לכך הוא שהחלק במח שאחראי על התפקודים הניהוליים נמצא באיזור פגיע יותר לליקויים בכלי הדם שבו.

הבדל נוסף הוא במהלך המחלה: באלצהיימר, הדמנציה הולכת ומתדרדרת באופן מתמשך. בדמנציה וסקולרית בדרך כלל ההתדרדרות היא הדרגתית – אירוע מוחי מוביל לפגיעה תפקודית כלשהי. לאחר תקופה מסויימת חל אירוע נוסף שפוגע עוד יותר בתפקוד וכן הלאה. עם זאת, בשני המקרים, כאשר יש פגיעה בתפקוד הנובעת מפגיעה בתאי מח, המצב הוא כרוני וחשוך מרפא.

גורמי סיכון

בניגוד לאלצהיימר, שגורמי הסיכון אליו כמעט ואינם ידועים (מלבד תורשה), דמנציה וסקולרית נגרמת מפגיעה בכלי דם, ולפגיעה זו יש גורמי סיכון מוכרים. הגורמים העיקריים כוללים לחץ דם גבוה, עודף כולסטרול (שיכול להצטבר בדם ולגרום לסתימות בכלי הדם), מחלת הסוכרת ומחלות לב שונות. אכילת שומנים לא מבוקרת ועישון, עשויים להגביר את הסיכוי לשבץ ולדמנציה וסקולרית בעקבותו.

בדומה למחלת האלצהיימר, דמנציה וסקולרית נעשית שכיחה יותר ככל שגיל האוכלוסיה עולה, וגם היא מאפיינת בעיקר קשישים.

אבחון

על מנת לאבחן דמנציה וסקולרית יש להוכיח מצב דמנטי, יחד עם פגיעה וסקולרית. המצב הדמנטי מאובחן באמצעות איסוף היסטוריה רפואית והשוואתה לתפקוד נוכחי בתחומים של זיכרון, שפה, התמצאות בזמן ובמרחב, תכנון מוטורי וחשיבה מופשטת.

פגיעה וסקולרית מאובחנת על סמך קיומו של אירוע מוחי, אוטמים בכלי דם באזורים הקוגניטיביים של המוח, או סימנים קליניים שנחשבים אופייניים לאירוע מוחי. אוטם בכלי דם במוח ניתן לראות בדרך כלל באמצעות הדמיות כמו CT או MRI. כמו כן, על המאבחן לבסס את הקשר שיש בין הפגיעה המוחית לבין הסימנים הדמנטיים.