טיפול באלצהיימר: עיכוב המחלה ומניעת סכנות

הטיפול באלצהיימר כולל שני מאפיינים ומטרות עיקריים. ראשית, הרופאים מנסים לעכב את התפתחותה של המחלה ואת הופעת התסמינים ככל שניתן כדי לאפשר לחולה להישאר בביתו וליהנות מאיכות חיים גבוהה במידת האפשר בצל המחלה. שנית, הטיפול חייב להתייחס לאיכות החיים של החולה, לסכנות העומדות בפניו ולמניעתן.

טיפולים שמעכבים התפתחות אלצהיימר

חשוב מאוד לעבור אבחון אלצהיימר כבר בשלב מוקדם משום שברגע שהמחלה מאובחנת ניתן להתחיל בטיפול התרופתי. אמנם הטיפול לא ירפא אלצהיימר ולא יעצור דמנציה, אך התרופות בשילוב טיפולים שונים יכולות לעכב את התפתחות המחלה ולאפשר לחולה ולבני המשפחה זמן ארוך יותר של חיים נוחים ומספקים. 

כעת נסביר בקצרה על התאים במוח שנפגעים מהמחלה, הסבר שיעזור לכם להבין איך עובד הטיפול התרופתי ומדוע חשוב לאבחן תסמינים של אלצהיימר מוקדם ככל הניתן. התאים שנפגעים בזמן מחלת האלצהיימר הם תאים במוח שמפרישים מוליך עצבי שנקרא אצטילכולין. על כן, התרופות בהן משתמשים לטיפול בחולים הן תרופות שמעלות את רמת האצטילכולין במוח. בתחילת הדרך, השתמשו הרופאים בתרופות שהופכות לאצטילכולין כשהן במוח, אך הן לא השפיעו על המחלה ונמצאו כלא יעילות. השפעה כלשהי נרשמה דווקא לזכותן של תרופות שהופכות לחומרים דומים לאצטילכולין, תרופות שנקראות אגוניסטים נולינוגיים.

התרופות הנפוצות ביותר היום לטיפול באלצהיימר הן תרופות שכוללות מעכבי אצטילכולין אסטראז. אצטילכולין אסטראז הוא החומר שתפקידו לפרק את האצטילכולין לאחר שהוא משתחרר בסינפסות שבין תאי העצב במוח. עיכוב תפקודו של האצטילכולין אסטראז מאפשר לאצטילכולין להישאר זמן רב יותר במוח ולהשפיע על התאים. 

התרופות שפועלות באופן הזה כוללות:

• קוגנקס: תרופה שנוטלים ארבע פעמים ביום.
• אריצפט: תרופה לנטילה פעם אחת ביום.
• אקסלון: תרופה שנוטלים בין פעמיים לשלוש פעמים ביום. 

בימים הראשונים לשימוש בתרופות החולים יסבלו מכמה תופעות לוואי שנעלמות מיד לאחר מכן, והן כוללות בחילות, הקאות, שלשולים, והזעת יתר. השפעת התרופות על הזיכרון ועל התפקודים הקוגניטיביים האחרים נמשכת בממוצע כשנתיים. אבחון אלצהיימר בשלב המוקדם מאפשר שימוש ממושך בתרופה ומעניק לחולה ולקרוביו עוד שנתיים איכותיות יחדיו. 

בנוסף לתרופות שמנינו, הרופאים ירשמו תרופות נוספות שמעכבות את התהליך הניווני של תאי המוח:

• סלגילין: תרופה שתפקידה לצמצם את מספר הרדיקלים החופשיים במוח ובכך היא מקטינה את רמת החמצון של התאים שמובילה להרס שלהם. 
• ממנטין (אביקסה): תרופה שמיועדת לחולי אלצהיימר שנמצאים בשלבים מתקדמים יותר של המחלה.

מעת לעת משתמשים גם בתרופות אנטי דלקתיות, אך יעילותן לא בדוקה מספיק. התרופות הללו כוללות אינדומטצין ופרדניזון וכן טיפול הורמונלי באסטרוגן. במקרים מסוימים הרופאים מאשרים לחולי דמנציה ובכללם לסובלים מתסמינים של אלצהיימר להשתמש במריחואנה רפואית שעשויה להקל על סבלם הנפשי ועל כאבם הגופני.

טיפול נוסף שמסייע לחולי אלצהיימר לשפר את יכולותיהם הקוגניטיביות ומקל על כאבם הפיזי הוא חדר סנוזלן לטיפול בדמנציה. שיטת טיפול זו הוכחה כיעילה לתשושי נפש החולים במחלות דמנטיות. בשנים האחרונות חוקרים עוסקים בפיתוח חיסון לאלצהיימר, חיסון שנמצא כעת בשלב השני שלו והתוצאות מעודדות. דבר נוסף שמדענים עומלים עליו הוא פיתוח תרופה חדשה, שתחילה הוגדרה ככישלון אך בהמשך הניסוי היא התגלתה דווקא כהצלחה. 

מניעת סכנות בביתם של חולי אלצהיימר

אחד התסמינים של אלצהיימר הוא הפרעות התנהגות בלתי צפויות עד כדי סכנת חיים עבור החולה. מיד לאחר אבחון אלצהיימר עליכם להיות מודעים לדפוסי התנהגות אלה ולהכין את סביבתו של החולה כדי להסיר את הסכנות שעלולות לפגוע בבריאותו. 

הנה כמה המלצות עיקריות על פי המלצות מומחים:

• לבטל את האפשרות לנעול את הבית מבפנים, כלומר להסיר את ההתקן שמאפשר לא לפתוח את הדלת גם אם יש לכם מפתח, כדי שהחולה לא יוכל לנעול את עצמו בפנים ולא תוכלו להיכנס לדירה. 
• להחליף כיריים לכיריים חשמליות כדי למנוע דליפות גז במקרה שהחולה שוכח לכבות את הכיריים.
• לשים בארנק של החולה פתק עם כתובת ומספרי טלפון כדי שאם הוא או היא יוצאים לשיטוט והולכים לאיבוד ניתן יהיה ליצור עמכם קשר. 
• לנעול ארונות עם חומרי ניקוי, תרופות, חפצים חדים וכדומה.

מעבר לבית אבות לתשושי נפש

בשלבים הראשונים של טיפול בקרוב משפחה שסובל מאלצהיימר נוהגים בני המשפחה לשמור על טיפול במסגרת ביתית. אולם ככל ששלבי המחלה מתקדמים והתסמינים של אלצהיימר הולכים ומחריפים, העומס מתחיל להכביד. הסיבה לכך היא שהחולים זקוקים להשגחה רצופה וטיפול מתמיד, הם הולכים ומאבדים את היכולת לבצע פעולות יומיות בסיסיות, וגם היכולת שלהם להגן על עצמם ולדאוג לצרכיהם האישיים נפגעת קשות. 

בנוסף לעומס הפיזי נוצר גם עומס רגשי כשבני המשפחה, ובמיוחד בני זוג אם יש כאלה, עדים לשינויים בהתנהגויות של החולה עד כדי אובדן האישיות שהם הכירו ואהבו. אחד הפתרונות שעשויים להקל על הטיפול בשלבי המחלה המתקדמים הוא בית אבות לתשושי נפש, או מחלקה ייעודית לתשושי נפש במסגרת בית אבות סיעודי.

בית אבות לתשושי נפש מיועד לקשישים ולקשישות שחווים ירידה משמעותית בתפקוד הקוגניטיבי שלהם. הפגיעה הזו עלולה להשפיע גם על יכולותיהם התפקודיות, אך לא בהכרח. אחד היתרונות בבית אבות לתשושי נפש הוא ההגנה שהמקום מספק לדיירים, השערים נותרים סגורים, והדיירים לא יכולים לצאת סתם כך לשוטטות וללכת לאיבוד. מחלקה לתשושי נפש שפועלת בתוך בית אבות סיעודי מתפקדת באופן דומה, ובשני סוגי הדיור הדיירים זוכים לסיוע בכל הפעולות שבהן הם מתקשים. 

אנחנו יודעים שהמחשבה על העברת ההורה לבית אבות היא החלטה מורכבת ובוודאי שאינה פשוטה נפשית. כולנו מדמיינים הזדקנות בכבוד בבית ובסביבה המוכרת לנו, אולם בית אבות לתשושי נפש מסוגל להציע טיפולים ופעילויות שבני המשפחה לא יכולים לדאוג להם לבדם. כאן תוכלו לקרוא בהרחבה על כל מה שיש לבית אבות לתשושי נפש להציע ואילו פרמטרים עליכם לבדוק כדי לבחור את המקום הנכון עבור יקירכם. וכאן ריכזנו מידע נוסף על בית אבות סיעודי והמחלקות השונות שיש בו, כולל מחלקות לחולי אלצהיימר ומחלות דמנטיות נוספות. 

ואם כבר הזכרנו את העול הפיזי והנפשי שנופל על בני המשפחה, חשוב לדעת על זכויות חולי דמנציה. במסגרת החוק, חולים במחלות דמנטיות זכאים לשורת גמלאות, קצבאות, והקלות כלכליות כדי להוריד דאגות ככל הניתן מבני המשפחה. תיתכן אף זכאות לסיוע כלכלי במקרים של אשפוז בבית אבות לתשושי נפש.