פגיעה בניידות בגיל המבוגר

הגבלה בתנועה ובניידות משפיעה באופן דרסטי על אורח חייו של אדם. קשיש שהיה רגיל לחיות חיים עצמאיים, ייפגע באופן קשה ביותר מהגבלה ביכולתו להגיע ממקום למקום. הגבלה בניידות אין משמעה רק הפרעה בהליכה, נהיגה חשובה כמעט באותה מידה (ולאנשים מסוימים – אף יותר).

פגיעה בניידות בגיל המבוגר היא אתגר חשוב לרופא המטפל לצורך הערכה גריאטרית כוללנית – האם ניתן למנוע פגיעה כזו, או לפחות לדחות אותה ככל הניתן? מה גורם להפרעות בניידות? כיצד נוכל לזהות אותה באופן מוקדם ולטפל בה בהתאם?

מחקר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי Annals of internal medicine מנסה לענות, ולו באופן חלקי, על שאלות אלו. מחקר זה ניסה לבדוק באופן פרוספקטיבי את גורמי הסיכון להפרעה בניידות ואת הפגיעות המובילות באופן ישיר להפרעה כזו.

פגיעה בניידות חולקה במחקר לשניים – חוסר יכולת ללכת מרחק של כ – 400 מטרים, וחוסר יכולת לנהוג ברכב. החוקרים עקבו אחר קשישים (מעל גיל 70) במשך תקופה של כ- 12 שנה, כשבסופה יותר ממחצית מהם התגלו כמוגבלים בניידות.

מבחן SPPB

מבין גורמי הסיכון שנמצאו במחקר זה כקשורים באופן ישיר לפגיעה בניידות, התגלה שמבחן SPPB  מנבא באופן הטוב ביותר פגיעה בניידות בגיל מאוחר יותר. מבחן  SPPB – Short Physical Performance Battery  בודק יכולות פיזיות פשוטות.

המבחן בנוי משלושה חלקים: בדיקת יציבה, בדיקת מהירות הליכה ובדיקה של קימה מכיסא (ללא היעזרות בידיים). מבחן זה נחשב כבוחן בעיקר את היכולות הפיזיות של פלג הגוף התחתון. בסופו של המבחן, שנערך במשך מספר דקות בלבד, מקבל הנבדק ציון מספרי המסכם את ביצועיו. ציון מקסימלי בבדיקה זו הוא 12. המחקר מצא, שציון של 7 נקודות או פחות בקרב קשישים הוא גורם סיכון משמעותי ביותר לאובדן היכולת ללכת ולנהוג, בנפרד מגורמי סיכון אחרים.

גורמי סיכון נוספים לפגיעה בניידות

החוקרים מצאו גם גורמי סיכון אחרים הקשורים בהגבלה בניידות. בין גורמי סיכון אלו נמצאים הגיל והמין. ככל שהקשיש מבוגר יותר, כך גוברים סיכוייו לאבד את המוביליות שלו. נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר מגברים – גם בנוגע להליכה וגם בנוגע לנהיגה.

מיעוט בפעילות גופנית ופגיעה ביכולות המוחיות נקשרו גם הם במחקר לסיכון מוגבר. פגיעה קשה בראייה הוכחה כגורם סיכון לאובדן היכולת לנהוג (אך לא ללכת). מעניין, שדיכאון נמצא גם הוא כגורם סיכון להפרעות בניידות. גורם נוסף לפגיעה בניידות הוא תהליך איבוד השמיעה שחל על רבים מהקשישים. על מנת למנוע נפילות אצל קשישים המסכנות את חייהם, חשוב לעבור בדיקות שמיעה, לצורך אבחון הבעיה.

במחקר לא נמצא קשר בין השמנה (כפי שנמדדת באופן גס על ידי BMI) לאובדן ניידות. קשר כזה גם לא נמצא (לאחר ניתוח סטטיסטי מורכב של הנתונים) ביחס לחולשה בידיים או ברגליים. אשפוז הגביר מאוד את הסיכון להפרעה בניידות ולהפסקת נהיגה. לעיתים קרובות אשפוזים בבתי חולים גורמים להידרדרות קוגנטיבית, כמו גם הידרדרות במצב הכללי של המאושפז הקשיש, ובין היתר ביכולת הניידות שלו.

החשיבות של שמירה על ניידות בגיל המבוגר גבוהה ביותר. איכות החיים של הקשיש מושפעת מאוד מניידותו. האפשרות לצאת למסע קניות באופן עצמאי ללא עובד זר סיעודי, לנסוע באוטובוס, או לטייל בשכונה חשובים מאוד לבריאות הכללית והנפשית.

אובדן של יכולת העצמאות יכולה גם להוביל לתוצאה נוספת הרות אסון: מעגל קסמים של נכות מוגברת. היכולת לזהות בזמן סיכונים לאובדן הניידות  ולטפל בהם בהתאם, יכולה לתרום תרומה ניכרת לרווחת חייהם של קשישים רבים באוכלוסייה.

ראו גם:
טלרפואה לחולים בדמנציה