התמודדות עם קשיש שלוקה בבעיה פסיכיאטרית

בני משפחה של קשיש אשר לוקה בבעיה פסיכיאטרית נדרשים להתמודד עם קשיים שונים הנוספים לקשיים והדילמות המלווים טיפול בבן משפחה קשיש באופן רגיל. הקשיים כרוכים בקושי להבין ולאבחן את מהות הבעיה, הקושי לקבל את הבעיה ולהסכים לטיפול. הקשיים קשורים לבני המשפחה עצמם, לקשיש ולמערכת כולה. מאמר זה יידון בקשיים והדילמות המלווים בני משפחה של קשיש בעל בעיה נפשית, ובפתרונות אפשריים.

מתי בעיה היא בעיה פסיכיאטרית?

אחד הקשיים הראשונים בטיפול בבעיה של קשיש הוא ההבנה כי מדובר בבעיה פסיכיאטרית. לעתים בני משפחה משייכים התנהגות חריגה של הקשיש לאישיותו, לגיל הזקנה או למצב בו הוא נתון (כגון קבלה של דיכאון כתגובה מתאימה לאבל או למחלה).

ניתן למנות כמה קריטריונים שיכולים לעזור לבני המשפחה לחשוש כי הקשיש שלהם לוקה בבעיה פסיכיאטרית:

• דיכאון: דיכאון מתמשך, הרבה מעבר לתקופה ה"טבעית" של אבל על אובדן אדם קרוב או מחלה. דיכאון המשפיע על תפקודו של הקשיש: קשיש המאבד עניין בפעילויות היום יום שעניינו אותו קודם, מסתגר, מזניח את עצמו (לא מתקלח, לא אוכל, לא יוצא מהמיטה), התקפי בכי או זעם שאינם תואמים את הסיטואציה תכופים או בעוצמה רבה, אדישות, אובדן חיוניות ועוד.
• סכנה לעצמו או לסביבה: מתחילות הפרעות התנהגות – קשיש ההופך להיות אלים, בעל התקפי זעם ומסכן את הזולת. (מרביץ, מאיים לרצוח, מאיים לשרוף את הבית ועוד), או קשיש המדבר על אובדנות כמו רצון למות או תכנית אובדנית.
• בלבול, או אובדן קשר עם המציאות: חוסר התמצאות בזמן ובמקום, אינו מזהה קרובי משפחה, מחשבות שווא כמו מחשבות רדיפה, שמיעת קולות או ראיית מראות שאינם קיימים במציאות.
• חוסר שקט או התקפי מאניה. ביצוע מעשים אימפולסיביים, בלתי מתוכננים, בלתי צפויים ובלתי נחוצים (כמו רכישות גדולות ללא תכנון וכדומה).

התנהגויות אלה הינן התנהגויות קיצוניות המחייבות בדיקת רופא, משום שהן עלולות לסכן את הקשיש וסביבתו, להביא את הקשיש לכדי ביצוע מעשים שאינם לטובתו או להחמיר. אולם מומלץ לא לחכות שהמצב יגיע לכדי כך. אם קשיש סובל במשך תקופה ארוכה ממצב רוח רע שאינו משתפר, מאבד עניין בנעשה סביבו או חווה שינוי התנהגותי או רגשי שאינו מתאים לו, מומלץ להיוועץ עם רופא.

קשיים שחווים בני משפחתו של הקשיש

• התנגדות הקשיש לבדיקה על ידי רופא פסיכוגריאטר. קשישים רבים מסרבים ללכת לרופא מומחה עקב החשש מסטיגמה או חוסר תובנה למצבם.
• בושה או חשש מסטיגמה של בני המשפחה עצמם.
• תחושה של "בגידה" בהורה, על כך שלא מבינים אותו וחושדים בו כי הוא לוקה בבעיה נפשית.
• קושי הנובע מנהלי המערכת. כאשר קשיש מתנגד להיבדק על ידי רופא מומחה, פעמים רבות נהלי המערכת אינם מאפשרים לעקוף התנגדות זו. רופאים פסיכוגריאטריים רבים אינם עורכים ביקורי בית ולכן יש להביא את הקשיש אליהם, דבר המעורר קושי אם הקשיש מתנגד. גם אם קשיש מאובחן כסובל מבעיה נפשית וזקוק לאשפוז, ישנם תנאים מסוימים הכתובים בחוק המאפשרים טיפול או אשפוז בכפיה, ואלה לרוב קיצוניים ואינם הולמים את רוב המקרים, וכך קשיש עלול להישאר ללא טיפול.

התמודדות עם הקשיים

רצוי להתחיל מרופא המשפחה. רופא המשפחה הוא איש אמון הן של הקשיש והן של בני המשפחה. הרופא מכיר את הקשיש וידע לאבחן האם מדובר בבעיה נפשית או בתוצאה של מצב בריאותי או נסיבות חיים עכשוויות. במידה והרופא יחשוב שיש להמשיך בברור פסיכוגריאטרי יש סיכוי רב יותר שהקשיש יקשיב לרופא מאשר לבני המשפחה.

בעיה נפשית אצל קשיש מקשה הן על הקשיש והן על בני המשפחה. חשוב להתייעץ עם רופא על מנת שהקשיש יקבל טיפול מתאים.

ראו גם:

שיקולים בהחלטה אם לבחור מטפל סיעודי ביתי או מעבר לבבית אבות

התמודדות בני משפחה עם חולה אצהיימר