דמנציה ותפקוד מיני

דמנציה גורמת לשינויים רבים בחיי אנשים. תחום אחד שבו מתרחשים לעיתים קרובות שינויים, אך הם נדונים לעיתים רחוקות, הוא תחום יחסי המין והיחסים האינטימיים. דמנציה עלולה להשפיע על מיניות ורגשות, רצונות וצרכים של אנשים עם דמנציה ובני זוגם, אך קיימות מספר דרכים להתמודדות עם השינויים והבעיות, שכן, כל אדם זכאי להביע את מיניותו, כולל אנשים חולי דמנציה.

התחלת המחלה בהחלט אינה צריכה להוות את סוף יחסי המין המאושרים. היא עלולה להוביל למספר שינויים משמעותיים, אך הרי כל מערכות היחסים משתנות עם הזמן. בני זוג רבים מגלים כי הם יכולים עדיים להיות קרובים מבחינה מינית, גם כאשר חלק מאמצעי הביטוי האחרים הצטמצמו, בעוד שאחרים מוצאים כי הם מגלים דרכים שונות לחלוק קירבה, חום ואינטימיות.

עבור בני זוג רבים המתמודדים עם דמנציה, אינטימיות גופנית ממשיכה להוות מקור עשיר של נחמה הדדית, תמיכה והנאה במשך שנים רבות. במקום בו מתעוררים הקשיים המיניים, יש לזכור, כי לא קיימת דרך "נורמאלית" אחת של התמודדות עם נושא אישי מאוד זה. ניתן למצוא אדם בו אפשר לבטוח על מנת להתייעץ, ולהשתתף בקבוצת תמיכה של מטפלים בחולי דמנציה על מנת ללמוד מניסיונם של אחרים המתמודדים עם בעיות אלו.

ברגע שדמנציה מאובחנת, ניתן להתחיל לחוש בשינויים המשתקפים בהתנהגות החולה או בן זוגו. מאמר זה נועד להקל על הבנת ההתרחשות.

הסתגלות לשינויים אצל חולה דמנציה

המוח אחראי על רגשות ועכבות מיניות. משמעות הדבר היא כי אצל חולה דמנציה, רגשות מיניים עלולים להשתנות באופן בלתי צפוי, תלוי אלו חלקים ממוח החולה נפגעו, ואלו תרופות הוא נוטל. לעיתים עלול החולה להיתקל באחד מהמצבים הבאים:

• גילוי עניין מוגבר במין.
• גילוי עניין מופחת או הפגנת חוסר עניין מוחלט במין.
• יכולת מועטת לקיים יחסי מין.
• שינויים ב"נימוסים" מיניים, למשל, הפגנת רגישות מועטת לצרכי בן הזוג המתבטאים באגרסיביות מינית.
• שינויים ברמות העכבות, לדוגמה, החולה עלול לעשות או לומר דברים אותו לא ביטא בעבר.

מספר בני זוג חשים כי הם מסוגלים להסתגל לשינויים אלו בקלות יחסית, אך לעיתים, אחד או שניים מבני הזוג עשויים לחוש דרגות שונות של שיבוש היחסים, אובדן רגשי או פיסי, כעס, מבוכה, חרדה או תסכול. למידע מפורט על תפקוד מיני לחצו כאן

תפקוד מיני מאתגר

למרות שלעיתים ממשיכים יחסי המין כרגיל למרות המחלה, מספר בני זוג של חולי דמנציה מעידים כי החולה הופך להיות קר ומנוכר במהלך האקט המיני. לחילופין, החולה עלול לשכוח כי הוא קיים יחסי מין מיד לאחר האקט, או שהוא אינו מכיר את בן זוגו. מצבים אלו עלולים להיות מתסכלים וכואבים לבני הזוג.

אם זה המצב, על בן הזוג לשמור על כבוד החולה ככל הניתן. מומלץ שלא להאשים או להגיב בצורה מזועזעת, אלא לשוחח עם החולה בשלווה. התנהגות זו מפחיתה את תחושת המבוכה והמצוקה של החולה.

חשוב לנסות שלא לקחת את התנהגות החולה באופן אישי. יש לזכור כי התנהגותו נובעת בשל המחלה, ולא בשל אופיו הטבעי. יחד עם זאת, בני זוג ומטפלים חייבים לדאוג גם לבטיחותם ורווחתם האישית. אם בן זוג מוצא עצמו מסכים לקיום יחסי מין בעוד שהוא מעדיף להימנע מכך, או שהוא חש כי הוא נמצא בסיכון לאלימות, תוקפנות או אלימות מילולית, חשוב להתייעץ עם הרופא או המטפל.

שינויים ברמת העכבות

עבור רוב האנשים, מיניות היא עניין פרטי מאוד, ואנשים רבים מתקשים לחלוק את תחושותיהם עם כל אחד. יחד עם זאת, חיים עם חולה דמנציה מעבירים היבטים רבים של מערכת היחסים הפרטית לזירה הציבורית, כמו למשל כאשר החולה מאבד כליל את עכבותיו המיניות ועלול לגעת בעצמו באופן בלתי הולם במקומות ציבוריים.

מצבים אלו עלולים להיות מביכים עבור בן הזוג של חולה הדמנציה, אך הם עלולים אף להיות מבלבלים, מצערים או מתסכלים עבור החולה עצמו, במיוחד אם הוא אינו מסוגל להבין מדוע התנהגותו נחשבת לבלתי הולמת. סוג זה של התנהגות מתרחש רק לעיתים נדירות והוא כרוך בעוררות מינית, אשר לעיתים, מה שנראה התנהגות מינית, מצביע למעשה על משהו שונה לחלוטין, כגון:

• צורך להשתמש באסלה
• חוסר נוחות הנגרמת באמצעות בגדים מגרדים, הדוקים או חמים מידי
• שעמום או תסיסה
• צורך במגע או חיבה
• חוסר הבנת הצרכים או ההתנהגות של אנשים אחרים
• חוסר יכולת לזהות את בן הזוג

הסתגלות לשינויים בחולה דמנציה

בני הזוג של חולי דמנציה מתארים מגוון רחב של תחושות הנוגעות ליחסי המין שלהם, החל מהנאה כל עוד התפקוד המיני ממשיך, ועד לבלבול כאשר החולה כבר אינו מזהה אותם. ככל שהמחלה מתקדמת, המצב משתנה לעיתים קרובות, ומתבטא בשינויים רגשיים של החולה ובן זוגו.

• מכיוון שבן הזוג מטפל בחולה, לעיתים הוא מגלה כי אינו יכול לתעל את רגשותיו גם להתחברות דרך יחסי מין.
• כאשר בן הזוג מוצא כי אינו יכול עוד לתפקד מבחינה מינית, חש חולה הדמנציה כי איבד את כבודו והמצב עלול להשפיע על תחושותיו כלפי עצמו וכלפי בן הזוג.
• בהתאם לאופן שבו משפיעה המחלה על מערכת היחסים, חלק מבני הזוג מעדיפים להמשיך לישון באותה מיטה, בעוד שאחרים יבחרו לעבור למיטה נפרדת או לחדר אחר. אם בן הזוג מחליט שלא לישון יותר עם החולה, המצב עלול להיות מבלבל או מטריד עבור החולה, ולכן חשוב להתייעץ עם הרופא או המטפל. סוגיות מעשיות, כגון ידיעה אם החולה קם ממיטתו באמצע הלילה, ניתנות לפתרון באמצעות חיישנים או לחצני מצוקה.

דרכים להתמודדות עם התסכול

בכל מערכת יחסים עלולות להתעורר בעיות כאשר אחד מבני הזוג אינו מעוניין יותר בקיום יחסי מין. במחלת דמנציה, חשוב לזכור כי מדובר בתופעה נורמאלית, ולמצוא פתרונות מציאותיים ומעשיים.

קיימות מספר דרכים על מנת להקל על מתח מיני עצור, למשל עיסוק בפעילות גופנית ופעילות אנרגטית אחרת על מנת להפחית את המתח הפיזי, או לאונן. לעיתים תשוקה מינית עלולה להיות מבולבלת עם צורך בקרבה, מגע, שיוך, ביטחון, קבלה וחמימות, או הצורך לחוש מיוחד עבור אדם אחר.

אנשים מסוימים מוצאים כי חברויות אפלטוניות קרובות עשויות לענות על חלק מצרכים אלו. בנוסף, ניתן לעבור טיפולים כגון עיסוי ורפלקסולוגיה או טיפולים רגשיים על מנת להירגע, וחשוב להשתתף בקבוצות תמיכה על מנת לשתף ולגלות כיצד אחרים מתמודדים עם המצב.