אלצהיימר

אלצהיימר נחשבת היום למחלה הנפוצה ביותר הגורמת להופעת דמנציה, כלומר ירידה בתפקוד וביכולות הקוגניטיביות של בני אדם. מחלת האלצהיימר גורמת להתנוונות של תאי מח באזורים עילאיים האחראים על תפקודים קוגניטיביים גבוהים (חשיבה, זיכרון, הסקת מסקנות ועוד).

מכיוון שתאי המח אינם יודעים לחדש את עצמם ואינם מתחלפים בתאים חדשים, הפגיעה בהם היא בלתי הפיכה ופרוגרסיבית (כלומר, תאים ממשיכים למות כל הזמן, וכך מצבו של החולה הולך ומתדרדר עם התקדמות המחלה).

גורמים לאלצהיימר

הגורמים למחלה עדיין לא ידועים לרפואה המודרנית. הרופאים (נוירולוגים ורופאים גריאטריים) יודעים לתאר את הפגיעה בתאי המח הגורמת לשינוי הפעילות הכימית והחשמלית במח, למות התאים ולמות ולהעלמות החיבורים בין התאים.

כמו כן, נמצאים אצל חולי אלצהיימר ירידה בנפח המח, חללים ברקמת המח ועצבים חשופים. הטריגר לתחילתו של התהליך אינו נמצא בינתיים. גם ברגע זה שוקדים מיטב המוחות על הבנת הגורמים למחלה, כמו גם פרוייקט הקונקטום האנושי אשר מנסה למפות את המוח האנושי ולהבין בין היתר את הגורמים לאלצהיימר ודמנציה.

אלצהיימר – סימפטומים

קיימים לא מעט תסמינים של מחלת אלצהיימר. להלן התסמינים השכיחים במחלה:

• אובדן זיכרון: כבר בשלביה הראשונים של המחלה סובלים החולים משכחה של פרטים חשובים לעיתים קרובות, ללא יכולת להיזכר בהם. בהתחלה עשויה להיות השכחה שגרתית- החולה שוכח היכן הניח חפץ מסוים או שוכח פגישה שנקבעה. בהמשך הופכת השכחה למאפיין בולט ביותר- החולה שוכח פעילויות יומיומיות שגרתיות, הוא עשוי לשכוח שהתחיל פעילות מסוימת, הוא שוכח פרצופים ואנשים מוכרים, שוכח היכן הוא נמצא ואיך הגיע לשם, שוכח חפצים במקומות משונים כי לא זוכר את מקומם ואפילו שוכח נורמות חברתיות וכללי התנהגות מקובלים.

• קושי לשוני: הדיבור הוא פעילות קוגניטיבית. לחולי אלצהיימר ישנו קושי בשליפת מילים מתאימות, כך שהם עשויים להפסיק משפט באמצע (פשוט כי “אין להם מילים”) או להשתמש במילים לא קשורות.
• קושי בחשיבה מופשטת: החולים מתקשים לחשוב באופן מופשט, וכך מאבדים למשל את יכולותיהם החשבוניות.
• מצבי רוח: חולי אלצהיימר מפגינים שינויים מהירים במצב הרוח, בלי טריגרים חיצוניים לכך. תגובותיהם בלתי צפויות, הם עשויים לכעוס מאוד על דברים שבעבר היו דווקא משמחים אותם.
• שינויים אישיותיים: הפגיעות בתפקודם הקוגניטיבי של החולים יוצר הפרעות התנהגות באישיותם- הם הופכים לחשדנים, מבולבלים ורגזניים. קרובי משפחה מדווחים לעיתים קרובות שאינם מכירים עוד את אהובם החולה.

אבחון אלצהיימר

אבחון אלצהיימר נעשה על ידי נוירולוג או רופא פסיכוגריאטר. האבחון מסתמך הן על דיווחי החולה ובני משפחתו הקרובים המתייחסים לסימפטומים העיקריים של המחלה כפי שתוארו לעיל, והן על בדיקות נוירולוגיות וסריקות מח המראות את הפגיעה ברקמת המח ואת תחילת היווצרות החללים בה.

טיפול באלצהיימר

אלצהיימר היא מחלה חשוכת מרפא, אך למרות שאי אפשר למנוע את המחלה או להפסיק את התקדמותה, קיימים כלים המאפשרים לעכב את התפתחות המחלה ולנסות לשמר את איכות חייו של החולה ככל הניתן. יש לציין בהקשר זה, שמחלת האלצהיימר עשויה להמשך שנים רבות. החולה הופך להיות קשיש תשוש נפש הנזקק לסיוע תמידי, לכן מחלת אלצהיימר דורשת התגייסות של קרובי משפחה או עובדים זרים סיעודיים על מנת לאפשר לחולה לסיים את חייו בכבוד ככל הניתן.

בשלבים הראשונים של המחלה מתמקד הטיפול באלצהיימר במציאת כלי עזר לחולה להיזכר בכוחות עצמו (רישום, פתקאות על חפצים חשובים והחלטה על מקומות קבועים לחפצים) ועידודו להמשיך בפעילות חברתית. בהמשך, ככל שנפגע תפקודו של החולה, מתמקד הטיפול בהגנה עליו, על מנת שלא יצא לשוטטויות מסוכנות או יפגע בעצמו בדרך אחרת. בשלב זה, משפחות רבות מתקשות לעמוד בעומס הטיפול ופונות לפתרונות דיור, שמשמעותם שיכון הקשיש בבית אבות סיעודי או בית אבות לתשושי נפש.

בשלבים האחרונים של המחלה, החולה מרותק בדרך כלל למיטתו ואינו מסוגל לבצע שום פעילות בכוחות עצמו, אז מתמקד הטיפול בשמירה על צרכיו הבסיסיים ובניסיון להפחית את כאביו וסבלו.

ראו גם:
אמנזיה

השערה לגורם חדש לאלצהיימר