פרקינסון ודמנציה

בשנים האחרונוות נחקר רבות הקשר בין שתי המחלות, פרקינסון ודמנציה ועורר דעות שונות לגבי עצם קיום הקשר וטיבו. בין המחלות ישנם מספר קווי דמיון: שתי המחלות מתבטאות בניוון של תאי עצב במוח.

שכיחותן של שתי המחלות עולה באופן משמעותי עם הגיל, כאשר פרקינסון מתפרץ לרוב בגילאי 55-60 ושכיחותו בגילאים מבוגרים מגיעה עד 4%. דמנציה מופיעה בדרך כלל לאחר גיל 60 והופכת שכיחה מאוד בגילאי 80-90. שתי המחלות הן חשוכות מרפא וגורמות בסופו של דבר למוות.

בפרקינסון ישנה פגיעה מוחית שבה מתים תאים באזור שנקרא "החומר השחור" במוח. תאים אלה אחראים לייצור המוליך העצבי דופמין, אשר אחראי על התנועה, ולפיכך הסימפטומים של המחלה הם מוטוריים: אנשים חולי פרקינסון סובלים מרעד, בעיקר בגפיים, איטיות בתנועה, קשיון שרירים, פגיעה ביציבה ובשיווי המשקל ובשלבים מתקדמים גם קושי בהגייה ובדיבור ואי שליטה בסוגרים.

התאים מתנוונים בתהליך הדרגתי והסימפטומים מתחילים להיות מורגשים וכובלים כשמעל מחצית מהתאים באזור "החומר השחור" מתים.

גם בדמנציה ישנו תהליך הדרגתי של ניוון תאי מוח, הנובע מגורמים שונים, ביניהם מחלת אלצהיימר, חסימה בכלי הדם במוח (דמנציה וסקולרית), איידס וגורמים נוספים. הפגיעה בדמנציה מתרחשת באזורים האחראים על התפקוד הקוגנטיבי, בין היתר אזורי החשיבה, הזכרון והשפה.

היכולות שנפגעות בדמנציה הן בהתאמה, יכולות קוגנטיביות: התמצאות בזמן ובמקום, זיהוי פנים, זכרון, תכנון וביצוע פעולות פשוטות. בהדרגה נפגעת העצמאות של החולה, הוא נוטה להתפרצויות זעם ותסמינים רגשיים, וכן זקוק להשגחה.

פרקינסון ודמנציה – פגיעה נרחבת במוח

על פניו נראה כי הפגיעה בשתי המחלות מתרחשת בחלקי מוח שונים, אך בשנים האחרונות הבחינו רופאים וחוקרים כי רבים מחולי הפרקינסון סובלים גם מתסמינים דמנטיים. הם הגיעו למסקנה, שעדיין לא זכתה להסכמה רבתי, שניוון תאי המוח המתרחש בפרקינסון מתרחב בהדרגה עד כדי פגיעה גם באזורים נוספים וכך מתפשטת הפגיעה במוח מפגיעה מוטורית בלבד לפגיעה שהיא גם קוגנטיבית.

המתנגדים להנחה זו טוענים כי הקשר הוא סטטיסטי (שכיחותן של שתי המחלות עולה עם הגיל) ולא הוכח קשר חזק מספיק בין השתיים. השערה נוספת היא שהירידה הקוגנטיבית שמאפיינת חלק מחולי הפרקינסון, נובעת ממחלת הפרקינסון עצמה ולא ממחלה נלווית.

פרקינסון – תופעות אופייניות

• הפרעה קוגניטיבית קלה
• קושי בלמידה
• ירידה בגמישות הקוגנטיבית
• קושי בשליפת מידע מהזכרון
• פגיעה בזכרון החזותי והתמצאות מרחבית (ייתכן שקשור בירידה המוטורית)

ליקויים אלה בדרך כלל אינם פוגעים בתפקוד בעבודה או בחברה ובניגוד לחולים דמנטיים, יכולות ההבנה והביטוי של חולי הפרקינסון נשמרות ללא דופי. אם דיבורם אינו שוטף הדבר נובע מהפגיעה המוטורית באזורי הפה והדיבור. גם הזכרון של חולי הפרקינסון לא נפגע בצורה משמעותית והם יוכלו לשלוף מידע ש"נשכח" מהזכרון באמצעות רמזים.

פרקינסון ודמנציה – טיפול משולב

בין אם הקשר בין המחלות מוכח ובין אם לאו, קיומן של שתי המחלות במקביל דורש תשומת לב מיוחדת של הצוות הרפואי והסיעודי. חולה פרקינסון שסובל גם מדמנציה עלול להתקשות בתכנון התנועה המוטורית שלו, דבר שמגביר את הרעד. הסכנה לנפילות ופגיעות כתוצאה מהסימפטומים המוטוריים עולה בגלל הבעיות הקוגנטיביות.

מצבו של אדם שסובל מפרקינסון ודמנציה אינו פשוט, והוא זקוק בדרך כלל להשגחה מתמדת. מבחינת הטיפול התרופתי, הצוות הרפואי צריך להיות מודע לתרופות שהקשיש נוטל לשתי המחלות כדי שלא ייווצרו התנגשויות.

המצב מורכב עוד יותר אם החולה סובל מתסמינים נפשיים, המאפיינים פעמים רבות חולי פרקינסון. תסמינים כאלה, כדוגמת דכאון, חרדה, הלוצינציות, דלוזיות ואפילו מצבים פסיכוטיים של ממש, עלולים להיות מוגברים אצל חולי פרקינסון שסובלים גם מדמנציה.