ריור ויריקות עקב נטילת תרופות

בדרך כלל התלונות הנוגעות לרוק בקרב קשישים קשורות דווקא ליובש בפה ולהפרשה מועטה של רוק. עם זאת, לחולים הסובלים מדמנציה קיימת דווקא נטייה להזיל ריר, כאשר בחלק מהחולים חוסר היכולת לפנות הרוק על ידי בליעה שלו, מוביל ליריקה שלו.

מה הם הגורמים לריור ויריקות בחולי דמנציה?

כמות עודפת של רוק (Hypersalivation או Sialorrhea) בפה מוגדרת כמצב שבו קצב הייצור של הרוק עולה על קצב הפינוי שלו. אי לכך, מדובר במצב שיכול להיות תוצאה של ייצור עודף של רוק, קשיי בליעה או שילוב בין השניים. כמו כן לא אחת הריור הוא תוצאה של בעיות בשליטה על שרירי השפתיים והלחיים, המובילות ליציאה של הרוק מהפה ללא שליטה.

בקרב אוכלוסיית חולי הדמנציה אחד הגורמים המרכזיים לריור הוא הטיפול התרופתי הניתן לחולים כשבעיקר מדובר על תרופות אנטיפסיכוטיות, בדגש על קלוזאפין ועל תרופות הפועלות  ישירים או בלתי ישירים הנרשמות לחולים רבים.

כיצד מטפלים בריור ויריקות בחולי דמנציה?

הטיפול המקובל מבוסס על הורדת המינון התרופתי במקרים שבהם מדובר על תופעת לוואי של התרופות אותן נוטל המטופל. במקרים שבהם אכן כך הם פני הדברים, לאחר הפסקת הנטילה של התרופות הרלוונטיות, רוב הסיכויים שהתופעה תיכחד, אלא אם כן מדובר בתופעה שהתפתחה על רקע שונה. במקביל יש לפעול להפחתת החשיפה לגירויים שתורמים להפרשה מוגברת של רוק כמו לדוגמה מזונות מתובלים מאוד, לעיסת מסטיקים וכיוצא באלה.

אם הפסקת השימוש בתרופות הרלוונטיות החשודות כגורם לבעיה לא הובילה להיעלמותה, ניתן לעשות שימוש בתרופות אנטיכולינרגיות כמו לדוגמה ארטן או דקינט, הגורמות להפרשה מופחתת של רוק. עם זאת, יש לזכור כי השימוש בתרופות אנטיכולינרגיות עלול להוביל להחמרת התסמינים הדמנטיים ויש לקחת זאת בחשבון לפני השימוש בתרופות אלה באוכלוסייה זו.

אם מקור היריקות בבעיה התנהגותית שלא קשורה לקושי לפנות את הרוק מהפה, הרי שהטיפולים שהוזכרו לעיל לא יסייעו להכחדת הבעיה. במקרים האלו יש להתייעץ עם פסיכוגריאטר שכן בדרך כלל הטיפול יכלול שימוש בתרופות פסיכיאטריות כמו לדוגמה זיפרקסה או ריספרדל.