פסאודו דמנציה

ככל שהקשר בין דיכאון ופגיעה קוגניטיבית הופך להיות ברור יותר ויותר, רעיון הפסאודו דמנציה הצטמצם עוד יותר למשמעותו הנוכחית: פגיעה קוגניטיבית הנגרמת כתוצאה מדיכאון, בדרך כלל בגילאים מבוגרים, באופן המחקה צורות אחרות של דמנציה, וניתן לטיפול.

המונח "פסאודו דמנציה", פשוטו כמשמעו, פירושו כוזב או העמדת פנים של הפרעה נפשית, ולמעשה, זהו מונח המוחל על כל מחלת נפש מלאכותית. אך החל משנות השישים, התחילו מדענים להבין שדיכאון הוכר כאחת המחלות הפסיכיאטריות התפקודיות הסבירות ביותר הניתנות להצגה עם תכונות דמנציה, או במילים אחרות, פסאודו דמנציה היא למעשה דיכאון "שהתחפש" לדמנציה.

הבנת פסאודו דמנציה

פסיכיאטרים, נוירולוגים, גריאטריים ורופאי משפחה המעריכים חולים קשישים, אינם מאבחנים הפרעה נפשית או תשישות נפש רשמית בקרב מטופלים המתלוננים על בעיות זיכרון ומתקשים לענות על שאלות ולשלוף מילים, או הסובלים מתסמינים פסיכולוגיים של דיכאון, במיוחד שנראה שהליקויים הקוגניטיביים שלהם משתפרים כשהדיכאון משתפר. כלומר, חלק מהחולים עומדים בכל הקריטריונים הרגילים לקביעת פסאודו דמנציה.

רופאים וחוקרים שהכירו לראשונה במצב זה וכתבו עליו, ציינו כי הכרה בתסמונת זו יכולה, במקרים מסוימים, למנוע אבחון שגוי לדמנציה, להגן על המטופל מפני המצוקה הקשורה לתווית מוקדמת של דמנציה, ולהנחות את הטיפול בדיכאון.

"אורגני" או "תפקודי"

רעיון הפסאודו דמנציה התעורר כשמחלות פסיכיאטריות עדיין חולקו ל"אורגניות", כגון דמנציה, ו"תפקודיות", כגון סכיזופרניה ודיכאון. המצבים "האורגניים" הובנו כקשורים לפתולוגיה במוח, ואילו המצבים "התפקודיים" לא הוכרו בדרך זו.

מנקודת המבט של היום, עם טכנולוגיה כגון הדמיה מוחית החושפת שינויים פיסיולוגיים ומבניים במוח בכל המחלות הפסיכיאטריות העיקריות, חלוקת מחלות פסיכיאטריות לשתי קטגוריות אלו, נשמעת כמו שיטות אבחון שבוצעו במאה ה-19 או קודם לכן.

הפערים בין מצב תפקודי ואורגני זכו להכרה כשנולד רעיון הפסאודו דמנציה. הרעיון המרכזי היה שמצב זה הוא תפקודי, ואינו קשור לדמנציה אמיתית מבחינת פתולוגית המוח. דיכאון מגיע עם שינויים ביולוגיים שונים, מפעילות יתר של בלוטת יותרת המוח ויותרת הכליה, ירידה בפעילות קולטני סרוטונין, ועד לשינויים בהיפוקמפוס ובפעילות קליפת המוח הקדם חזיתית. כך שפסאודו דמנציה מתהווה באופן מלא כתוצאה מדיכאון וכרוכה בפתולוגית המוח.

העובדה שהפסיכיאטריה שמטה בצדק את הדיכוטומיה האורגנית והתפקודית היא רק אחת הסיבות מאחורי עמדת ההבנה הנוכחית של פסאודו דמנציה. חשוב מכך, כיום ידוע הרבה יותר על הקשר בין דיכאון ודמנציה, מכפי שהיה ידוע לפני ארבעים שנים. למרות שהמידע החדש רחוק מלהיות שלם, הוא מציע, בין היתר, כי לא ניתן יהיה יותר לקשור את המונח "פסאודו" בכל הקשור לדמנציה ודיכאון.

הבנת הקשר בין דיכאון ודמנציה

ליקוי קוגניטיבי מוכר כיום כמרכיב בלתי נפרד מתסמונת הדיכאון. חולים הסובלים מדיכאון מדווחים בדרך כלל על ריכוז ירוד, קושי בקבלת החלטות, וחשיבה מבולבלת. מחצית מהקשישים הסובלים מדיכאון מפגינים ירידת ערך משמעותית במבחני הכרה פורמאליים של תלות, במיוחד בתחומי תשומת לב, מהירות פסיכו מוטורית, וביצוע פעולות.

אך הליקויים הקוגניטיביים של הקשישים המדוכאים, אינם חמורים כמו הליקויים הנוכחים בתחילת מחלת אלצהיימר, והם כרוכים בפחות תחומי תפקוד. כך, למשל, קשישים מדוכאים בדרך כלל אינם מפגינים הפרעות שפה או בעיות זיכרון.

בנוסף למורכבות יחסי הדיכאון ודמנציה, ניתן למצוא את השכיחות הגבוהה של דיכאון בקרב חולי דמנציה, במיוחד בקרב הסובלים מדמנציה מוקדמת מתונה יחסית. אומדני שכיחות הדיכאון משתנים במידה רבה ותלויים בשיטת זיהוי המצב, אך רוב המחקרים מדווחים כי בין עשרים לארבעים אחוזים מחולי דמנציה סובלים גם מדיכאון המגיב לטיפול.

שינוי המונח פסאודו דמנציה

אם המורכבויות שנחשפו לאחרונה במערכת היחסים בין דיכאון ודמנציה אינן מספיקות להיפטרות מהמונח פסאודו דמנציה, יש להתייחס לחוסר הדיוק של המונח עצמו, ולהבין כי זהו אינו מצב המחקה דמנציה אמיתית.

מונח זה נופל על טווח התקינות הפוליטית. זהו מונח המרמז שדמנציה אינה מצב אמיתי, או בהתקפה שגויה יותר, שהמחלה מזויפת. מדענים חלוקים בדעותיהם בנושא זה אך די ברור כי מטופלים רבים עם תסמונת זו אינם מזייפים בכוונה פגיעה קוגניטיבית. שלא בדומה לחולים הסובלים מליקוי קוגניטיבי מלאכותי, הם נוטים להעניק תשובות מסוג "אני לא יודע" או תשובות מוזרות או משוערות אחרות, כשהם נבדקים בנושאי תפקוד נפשי.

בנוסף, מטופלים עם פסאודו דמנציה סובלים בדרך כל מהתכונות האופייניות של דיכאון והזנחה עצמית, ולכן זוכים ליחס מכובד יותר מאשר אנשים הסובלים מתסמונות והפרעות נפשיות מלאכותיות אחרות.