מחלת פיק בגיל השלישי

מחלת פיק היא סוג נדיר יחסית של דמנציה, אשר גורמת להתכווצות איטית של תאי מוח עקב הצטברות חלבון עודף. חולים עם פיק יציגו בתחילה שינויים התנהגותיים, ולאחר מכן ירידה ביכולת לדבר בבהירות.

בשל האופן שבו מופיעים התסמינים הראשונים, לעיתים קרובות מאובחנת המחלה בשלביה הראשונים כדיכאון, מחלת נפש או אלצהיימר, אך למחלת הפיק קיימות תכונות המבדילות אותה, ולמרות שלא קיימת תרופה למחלה, ניתן ללמוד על התסמינים הייחודיים על מנת לסייע בזיהוי מהיר יותר והתמודדות נאותה.

לדברי ארנולד פיק, אשר תיאר את המחלה לראשונה בשנת 1892, גורמת המחלה לירידה בלתי הפיכה בתפקוד האדם על פני תקופה של שנים. המחלה היא הפרעה נדירה אשר גורמת לאונות הקדמיות של המוח להפריע בשליטה על הדיבור והאישיות ולהתנוון לאט.

הגורמים למחלת פיק

מחלת פיק היא התוצאה של הצטברות חלבון באזורים אשר נפגעו במוח. הצטברות של תאי מוח נורמליים, מובילה בסופו של דבר לשינויים באופי, התנהגות שאינה הולמת מבחינה חברתית, קבלת החלטות גרועות וליקוי חמור באינטלקט, בזיכרון ובדיבור.

מחלת פיק בדרך כלל משביתה בגילאי שישים, והיא מעט שכיחה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים. למרבה הצער, הסיבה למחלה אינה ידועה. מספר מחקרים מצביעים על כך שהמחלה עשויה להיות מרכיב גנטי.

סימנים ותסמינים של מחלת פיק

התסמינים הראשונים של מחלת פיק בדרך כלל כרוכים בשינויים באישיות או ירידה בתפקוד בסיסי. התקדמות התסמינים היא למרבה המזל איטית, והתסמינים מחמירים על פני תקופת זמן. התסמינים הבאים אופייניים לחולים במחלת פיק. תסמינים חמורים יותר יופיעו בשלבים מאוחרים יותר של המחלה.

סימנים ותסמינים התנהגותיים של מחלת פיק

• אימפולסיביות ושיפוט לקוי
• אי שקט קיצוני בשלבים המוקדמים של המחלה
• אכילה או שתייה מוגזמות, בניגוד לעבר
• חוסר תשומת לב להיגיינה אישית
• אקסהיביציוניזם מיני או הפקרות
• נסיגה או ירידה בפעולות היומיומיות
• ירידה בתפקוד בעבודה ובבית
• התנהגות אובססיבית או כפייתית.

סימנים ותסמינים רגשיים של מחלת פיק

• שינויים פתאומיים במצב הרוח
• חוסר חום, דאגה או אמפתיה
• אדישות
• גסות רוח, חוסר סבלנות או תוקפנות
• הסחת דעת בקלות
• חוסר בטווח קשב.

סימנים ותסמינים פיסיים של מחלת פיק

• נוקשות שרירים מוגברת
• קושי בתנועה
• חוסר תיאום
• חולשה כללית
• אובדן זיכרון
• בריחת שתן.

איך מאבחנים מחלת פיק?

מחלת פיק עשויה להיקבע סופית על ידי נתיחה שלאחר המוות של המוח, אך קיימות מספר דרכים להגיע לאבחנה סבירה כאשר התסמינים מוגדרים. מטפלים וחולים יכולים להשתמש בשיטות מעשיות ותמיכה מקצועית בכדי לטפל בתסמיני המחלה.

נכון להיום, השיטות הטובות ביותר להגעה לאבחון סביר כרוכות בהערכה זהירה של התסמינים, לצד סריקות מוח ותרשים אק"ג. טכניקות אלו עשויות לסייע לברר אם המצב עשוי להיות מחלת פיק או הפרעה קשורה דוגמת מחלת אלצהיימר.

אם לפחות שלוש מתוך המאפיינים הייחודיים נמצאים בשלבים מוקדמים, האבחנה עשויה להיות מחלת פיק ולא מחלת האלצהיימר. כמו כן, בהשוואה לאלצהיימר, ליקוי נפשי ברור ואובדן זיכרון מתרחשים מאוחר יותר בחולים במחלת פיק, שלא בדומה למצב של חולי אלצהיימר.

טיפול במחלת פיק

הטיפול במחלת פיק עשוי לכלול תרופות להתמודדות עם התסמינים, לשם פיקוח רגיל וסיוע. הטיפול צריך לכלול גם תמיכה רגשית מקצועית.

• עזרי תפקוד חושיים – משקפיים או מכשירי שמיעה עשויים לחזק כשלים חושיים.
• טיפול מקצועי – טיפול או ריפוי בעיסוק לשיפור הדיבור עשויים לשפר את התקשורת והתנועה.
• תרופות מסייעות לשלוט בהתנהגויות אשר עלולות להיות מסוכנות לחולה או לאחרים –  תרופות נוגדות דיכאון עשויות להציע הקלה מסוימת לאדישות ולדיכאון ולסייע להפחית את התשוקה למזון, אובדן השליטה בדחפים ופעילות כפייתית.

התמודדות עם מחלת פיק

כאשר היכולת לתקשר באופן מילולי יורדת, המוח מחפש תחומים אחרים של ביטוי עצמי. חקירה ועידוד פיתוח של מיומנויות אחרות היא אחת הדרכים אשר באמצעותן החולים במחלת פיק עשויים לשמור על איכות חייהם, ואולי להאט את ההתקדמות של ההתדרדרות הנפשית.

טיפול בחולה במחלת פיק מבוצע מסביב לשעון וכרוך באחריות עצומה. המטפל עשוי להרגיש בודד, וסוג של אתגרים יומיומיים עשויים לגרום לקשיים בבריאות הפיסית והנפשית שלו. יש לזכור כי חשוב לנקוט בצעדים על מנת למנוע שחיקה ולגייס תמיכה על מנת להעניק לחולה טיפול טוב יותר.

התמודדות עם אובדן האישיות

לעיתים קרובות, הדבר הקשה ביותר במחלת הפיק הוא עדות לאובדן או השינוי באישיות. אם החולה חי בבית, קרוביו זוכרים את הדרך בה התנהג לפני המחלה. אם החולה שוהה במסגרת טיפולית, העובדה שהסובבים אותו אינם מכירים אותו עשויה לגרום לו לבדידות קורעת לב. כך או אחרת, היבט זה של מחלת פיק מצער, ויש להעניק לו תמיכה על מנת לסייע לו בהתמודדות.