אלצהיימר והפרעות התנהגותיות

מחלת האלצהיימר הינה מחלה קשה להתמודדות, הן מבחינת החולה והן מבחינת בני משפחתו המלווים וסועדים אותו בשלבי המחלה השונים. אלצהיימר, או שיטיון, היא מחלה שכיחה תלוית גיל אשר הסימפטום המוכר ביותר המאפיין אותה הוא דמנציה, ירידה בזיכרון לטווח קצר, בשפה ובקשב. אולם למחלה נלוות, פעמים רבות, גם הפרעות התנהגות שונות.

מחלת האלצהיימר נובעת מניוון כלשהו המתרחש במוח, מגורמים אשר לא ידועים עד סופם. הפרט הידוע הוא כי יש לאלצהיימר בסיס גנטי חזק, כמו גם בעיה וסקולרית כמו למשל סוכרת, יתר לחץ דם או רמות שומנים גבוהות בדם. ההתמודדות המורכבת והקשה עם חולי דמנציה היא עצם השתנותם מאנשים אהובים ומתחשבים לזרים בעלי התנהגות לא צפויה.

אבחון אלצהיימר

אנשים רבים מכירים ומודעים למחלת אלצהיימר עקב המאפיין העיקרי שלה שהוא הפרעת זיכרון לטווח הקצר. החולים מציגים תמונה של בלבול ושכחת פרטים אשר קורים בהווה, אולם מתמצאים ומספרים פרטים מהעבר הרחוק.

מכיוון שכך, רבים מהאנשים אשר מתאפיינים בסימפטומים אחרים של המחלה, לרבות הפרעות התנהגותיות שונות, מאחרים להיבדק ולהיות מאובחנים כסובלים מאלצהיימר. בשלב הראשון, אנשים אלה נראים כתמול שלשום, אולם קווי השבר מתחילים להיראות.

אבחון אלצהיימר מתאפיין בארבעה גורמים, כאשר כישלון באחד מהם יכול לנבא ולאבחן את החולה כסובל מהמחלה. פרמטרים אלה נוגעים לכל פעילויות החיים החל מזיכרון, הפרעה אישיותית, בעיות תקשורת (שפה, קריאה, קושי בשליפת מילים, בעיות שמיעה שאינן מאובחנות ודורשות בדיקת שמיעה לחולי דמנציה) וזכירת בני משפחה ומקומות.

כמו כן, החולה יכול לסבול מדיכאון בשלביה הראשונים של המחלה. חוסר תגובה או תגובה חלקית לטיפול המוצע לדיכאון יכול לרמוז על דמנציה. מודעות לכלל התסמינים היכולים להתלוות לאלצהיימר, תוכל להועיל על אבחון חולים אלה בשלביהם ההתחלתיים.

הפרעות התנהגותיות הנלוות לאלצהיימר

הסובלים מאלצהיימר, יסבלו לעיתים קרובות, ממגוון הפרעות התנהגותיות, אשר ישפיעו על בני משפחתם והקרובים אליהם. פעמים רבות, הפרעות אלה משנות את אופיו של האדם שהיה מוכר עד עכשיו, והופכות את ההתמודדות עמו לקשה הרבה יותר, בטח ובטח אצל בנות הזוג, אשר מתקשות לנהל זוגיות תקינה עם חולה הדמנציה.

חלק מהתנהגויות אלו יכולות להתאפיין בעייפות ואדישות למתרחש, או לחילופין סף גירוי נמוך עד כדי אלימות. כמו כן יכולים להופיע חשדנות ואמונה בקולות או סיטואציות הזויות שונות, חוסר שיפוט או שיפוט לקוי לגבי מצבים ואנשים שונים, הפרעות שינה או עוררות מוגברת המתרחשות בזמנים שונים מהמקובל והפרעות אכילה עד כדי צום מוחלט.

פעמים רבות, הפרעות אלה נמצאות על גבול ההגדרה של מצבים פסיכוטיים, והחולה נעשה מסוכן לעצמו ולסביבתו. חומרת התסמינים תקבע את המשך הטיפול. כאשר התסמינים חריפים, יהיה קשה לעיתים למשפחה להמשיך לטפל בחולה, והיא תצטרך להעבירו למוסד המתאים כמו בית אבות לתשושי נפש.

החלטה זו לא קלה בעבור אף אחד מהמעורבים, אולם לפעמים היא נמצאת מחויבת המציאות על מנת לוודא כי בטחון החולה נשמר.

הטיפול בהפרעות התנהגותיות

הטיפול בהפרעות התנהגותיות במצב של אלצהיימר, ייעשה לרוב במוסד על פי בקשת המשפחה. עם זאת, נמצא במחקרים שונים כי הטיפול במוסדות סיעודיים ואחרים מורידים מתוחלת החיים הצפויה לחולה.

בכל מקרה, הטיפול בתופעות אלה, כמו גם טיפול באלצהיימר עצמו יהיה תרופתי בעיקרו, המבוסס על מעכבי כולין אסטרז. תוספת של תרופות חדשניות יכולות לפעמים לדחות את הקץ, או להוריד את חומרת התסמינים ההתנהגותיים.

מעבר לטיפול התרופתי, יתרון המוסד על פני המסגרת הביתית, היא חשיפת החולה לתחומים וחוגים אשר יכולים לגרות אותו מבחינה קוגניטיבית וחברתית, כמו למשל חוגי קרמיקה, קלפים וכו'. תמיכת המשפחה ועידוד הטיפול והיענות החולה לטיפול, יכולים לקבוע במידה רבה את הצלחת הטיפול והנאתו של החולה מהמשך חייו.

ראו גם:
תפקוד מיני אצל חולי דמנציה